אני בכלל לא זוכר איך התחלתי לגור במלון ומתי בדיוק הוא הפך לבית שלי. נראה לי שאני חי כאן כל חיי.
המלון למעשה שינה את שמו יותר מפעם אחת. עכשיו קוראים לו דומוס בת גלים, אבל אני זוכר היטב את התקופה שלפני דומוס שבה היה עוד מלון בבניין הזה, ולפניו - עוד אחד. בכל מקרה, לפני דומוס היה שם רע למלון בקרב השכנים. ונראה היה שזה תמיד יהיה ככה. אבל אני זוכר היטב את התקופה שבה התחיל ריח של שינוי באוויר. ככה זה, חתולים מרגישים דברים כאלה בלי מילים...
ישבתי באסיפה הכללית של הצוות (כפי שעשיתי בדרך כלל) כשהודיעו פתאום על שינויים גדולים ודומוס הולכים להחליף את הבעלים הקודמים.
שוב בוסים חדשים. ״נראה שהם באים והולכים כל שנה״ לחשו העובדים.
הצוות לא ציפה לשום דבר טוב מהשינויים החדשים וכולם דנו ביניהם באפשרויות לעזוב את המלון. כמובן שגם אני דאגתי. לא כל המלונות מאפשרים חתולים. אפילו חתולים חכמים ויפים כמוני. ולאן אלך?
עם זאת, הבעלים החדשים התבררו כידידים לחתולים ומיד הודיעו שהצוות (כולל חתולים) יישאר זהה ככל האפשר. והם נתנו לעובדים תיקי גב וחולצות טריקו עם הלוגו של Domus Exceptional Hospitality. שטויות. בשר יהיה טוב יותר. מי צריך חולצות מטומטמות? לא אני כמובן.
למען האמת, בהתחלה כולם היו סקפטיים לגבי הבוסים החדשים. אבל מהר מאוד הם הצליחו לעורר אמון ולגרום לקבוצה להתאהב בהם. גם מי שחשב לעזוב - נשאר. כך גם אני. גם אני נשארתי.
באו שורה של חידושים אחד אחרי השני. החדרים עבור האורחים שופצו. שמו לי ספות מגניבות בחצר. אגב, האורחים באמת חושבים שזה בשבילם. ובכן, שיישבו שם בערבים עם בקבוק בירה או כוס תה, לא אכפת לי. אולי כבר הושפעתי מדומוס עם כל ה"אירוח יוצא דופן" שלהם כאשר האינטרסים של האורח קודמים לכל.
לא הכל עבר חלק עבור דומוס בת גלים. אבל אני אספר לך על זה בפעם הבאה. מיאו.
Comments